לקראת תפנית בדולר?

איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב’)! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט”ח והוא היה בגדר דז’ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…

צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.

במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז’טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.

ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט”ח ביולי (גם היא מאתמול).

בסקירה זו מוצג השינוי ביולי של מטבעות רבים מול הדולר, ומזה ניתן לראות בקלות שבחודש שעבר התנהג השקל בצורה סבירה, ביחס למגמה העולמית הכללית. רק בימים האחרונים – אולי כתגובת נגד לסירובו לאותת על כוונה להעלות את הריבית ו/או להפסיק את ההתערבות בשוק המט”ח – הצטרף השקל לקבוצת המטבעות המשתוללים (כלומר העולים לא רק נגד הדולר, אלא גם נגד היורו) פישר מודע לכך שישראל איננה מדינת נפט, או מדינת סחורות כמו קנדה או נורבגיה, וגם לא רוצה להיות כמו פולין – כלומר, צעצוע בידי הילדים בחדרי העיסקאות. הדרך להבהיר את רצונו לסוחרים בלונדון ובתל אביב הוא לכסח להם את הצורה – ואת זה ניתן לעשות, מבלי ‘לעמוד מול כל העולם’.

אם הדולר ימשיך להיחלש בעולם – ואיש אינו יכול להבטיח שזה לא יקרה – היעד של פישר, של בנק ישראל ושל המשק הישראלי, צריך להיות שקצב העליה של השקל מול הדולר יהיה שווה, פחות או יותר, לזה של היורו (כפי שהיה עד לאחרונה). לחילופין, הוא יכול להרגיל את המקצוענים, ואח”כ את הציבור הרחב, למדוד את השקל במונחים של המדד המשוקלל של 23 מטבעות (בניכוי הדולר עצמו, כמובן), מדד אותו המציא בנק ישראל.

אבל כלל לא אופתע עם הצעד של פישר אינו סתם הימור, אלא מהלך המבוסס על מידע פנים. אני חוזר לתקדים של מארס 2008. אמנם פישר נאלץ להתערב אז בעל כורחו, אבל הוא עשה זאת סמוך מאוד לתפנית בדולר בעולם, סמוך לפרשת בר סטרנס (מי כבר זוכר אותה?) ולהתפתחויות דרמטיות בתהליך ההתדרדרות של המערכת הפיננסית. פישר מחובר למערכת העולמית ומקושר להלכי הרוח הן בוושינגטון והן בפרנקפורט. אני מנחש שהוא יודע שהאירופים לא יכולים לסבול המשך בעליית היורו ושהם יתחילו להשמיע את אי-הנחת שלהם בענין זה די בקרוב.

One Comment

  1. שלום פנחס,

    סלח לי על ההערב הלא קשורה: אבל כבלוגר שמאוד מתעניין בכלכלה, הייתי שמח אם הפונט בבלוג שלך היה קצת יותר גדול – נראה לי שהתבנית לא ממש ידידותית לדפדפנים כמו פיירפוקס. (בו משתמשים רוב הבלוגרים היום)

    בהצלחה,
    זיגמונד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *