יום נוסף של עליות אמש (יום ב’) בוול סטרייט מביא את שיעור העליה המצטברת מאז נקודת השפל האחרונה (ב-1/2 ליולי) לכ-10%. אבל מה שקורה בתוך שוק המניות משקף ניתוק הולך וגובר עם מה שקורה מחוצה לו.

על הסתירה הזועקת בין רמת המחירים בשוק המניות לבין רמת התשואות בשוק האג”ח כבר הצבענו. אבל אתמול מצב זה לא רק החריף, אלא הובלט בזרקור בעל עוצמה נדירה. בעוד ששוק המניות טיפס בעקביות כלפי מעלה במהלך היום, הרי שהתשואות על אג”ח ממשלתי ל-10 ול-30 שנים עלו קצת בהתחלה – כפי שהיה ניתן לצפות ביום של גיאות במניות – אבל בהמשך בצעו התשואות פניית פרסה וחזרו וירדו, כלומר מחירי האג”ח עלו. בסוף יום המסחר עמדה התשואה לאג”ח ל-10 שנים שוב מתחת לרמה של 3% — רמה המכריזה בגאון על צפי לאינפלציה אפסית, ו/או למיתון עמוק, ובכל מקרה אינה מתיישבת עם המסר הבוקע משוק מניות העולה ב-12 מתוך 16 ימי המסחר האחרונים.

ספק נוסף, אולי יותר גדול, באשר ליכולתו של שוק המניות להתמיד במפגן העוצמה הנוכחי שלו מגיע מתוך השוק עצמו. המחזור ממשיך להיות דל, צנום, ובמיוחד בימי שני – פתטי. אתמול עבר המחזור בבורסת ניו יורק את רמת המיליארד מניות רק בקושי, ובימי העליות האחרונים הוא הולך ודועך מיום ליום. זו איננה התנהגות ההולמת שוק חזק, אלא להיפך – היא מתאימה לשוק המעמיד פנים שהוא בריא, כאשר בפועל הוא אכול מבפנים.

נציין גם שבו בזמן שהמשקיעים המוסדיים העלו בשיעור ניכר את אחוז המניות בתיקים שלהם במהלך החודשיים האחרונים, הציבור הרחב לא הפסיק לנטוש את השוק, דרך פדיונות של קרנות נאמנות מנייתיות. מישהו כאן טועה בגדול…

אבל פער העמדות הגדול ביותר נשאר בין שוק המניות לבין נתוני המקרו. כותרות רבות טענו אתמול שהשוק עולה על רקע הקפיצה הגדולה בהתחלות הבניה שדווחה עבור יוני. אמנם הקשר בין אייטמים בחדשות של יום מסויים לבין כיוון השוק באותו יום הוא לרוב מקרי, אבל כאן מדובר בטיעון מגוחך עד כדי אבסורד.

הנתונים על אודות התחלות בנייה היו כדלהלן: במאי ירדו ההתחלות לרמה הכי נמוכה אי-פעם – 267,000, זאת לעומת נתון מקורי של 300,000 (גם כן נמוך מאוד) שדווח לפני חודש. כלומר בוצע תיקון מסיבי כלפי מטה (וכן תיקון כלפי מטה עבור נתוני אפריל). ביוני עצמו, מספר התחלות הבניה אכן רשמה קפיצה נחשונית, ל-330,000, מספר שהוא לא רק גבוה בכ-24% מזה של מאי, אבל הוא גם גבוה משמעותית מהצפי הממוצע ליוני, שעמד על 310,000.

אבל את הנתונים המתוקנים והקטסטרופליים של מאי לא טרחו רוב כלי התקשורת לפרסם, או שהחביאו אותם עמוק בתוך הכתבה. באשר לנתון הכי מזעזע – שהמספר האבסולטי (ללא ‘תיקון עונתיות’) של בתים שנמכרו ביוני היה הנמוך ביותר עבור חודש זה אי-פעם – זה לא מצא ביטוי בכמעט שום מקום.

ישנם עוד נתונים ואינדיקטורים טריים לגבי מצבו העגום של שוק הדיור. כמו כן התפרסמו אתמול נתונים על אודות המשק הרחב, והפעם דווקא לגבי טקסס, אחד האזורים הפחות בעייתיים. מדד הייצור של טקסס עלה בשיעור קטן ביוני לאחר גלישה חדה במאי, אבל ההזמנות החדשות ושיעור ניצול כושר התפוקה ירדו שוב. ובשיקגו, פירסם הבנק הפדרלי של שיקאגו את מדד הפעילות הכלכלית הארצית שלו לחודש יוני – שהצביע על ירידה לרמה שלילית, המאותת ששיעור הצמיחה במשק הלאומי הולך ודועך.

אפשר להוסיף כהנה וכהנה, אבל אין טעם. המציאות ברורה, אבל שוק המניות עסוק בהפגנת שרירים ומעדיף שלא יבלבלו אותו עם העובדות – מלבד נתוני רווח רבעוניים של חברות, ה”מכים את ציפיות האנליסטים”, ציפיות שנוצרו על ידי החברות עצמן, כמיטב המסורת של שנות התשעים העליזות.

סוף