תופעות מוזרות לגביהן אין לי הסבר

 ראשית, לגבי מדדי המניות בבורסת תל אביב. ידוע היטב שהבורסה התל אביבית סובלת מבעיות שונות, אבל ככלות הכל, המגמות בשערי המניות בתל אביב נקבעות בעיקר וכמעט תמיד בהתאם למגמות השולטות בעולם – ובמיוחד באירופה. כך היה במשך שנים רבות.

אולם מזה חצי שנה ויותר, הקשר בין תל אביב לעולם נפסק. בעוד שכמעט כל הבורסות באירופה ובעולם נמצאות מזה חודשים רבים במגמת עליה, בתל אביב המדדים נתקעו בטווח מחירים צר. המוזרות גוברת כאשר בוחנים את התופעה לעומק רב יותר, על פני תקופה של תשעה חודשים. בכל העולם, כמעט, נרשמה נקודת שפל בתחילת יוני אשתקד ואז, סביב ה 3-5 ביוני נרשמה תפנית והחלו עליות.

לצורך ההשוואה, ניקח את מדד תל אביב 25 כמדד הבכיר בשוק המקומי, וכנציג המגמה העולמית ניקח את מדד הדאקס הגרמני – אמנם המדד המוצלח ביותר באירופה, אבל גם אם היינו משתמשים במדדים אחרים, התופעה הבסיסית הייתה נשארת בעינה, רק הפרטים היו משתנים.

 במקרה הישראלי, מה שקרה הוא מאוד פשוט. במשך ארבעה חודשים, מה-3.6 ועד ה-3.10, המדד עלה בשיעור משמעותי – 18%, אם נדייק. אבל מאז, הוא לא התקדם. הוא נע כמה אחוזים לפה ולשם, אבל השיא שלו מאז היה פחות מאחוז גבוה יותר משערו ב-3.10, והשפל מאז היה כ-5% נמוך יותר. זה נקרא טווח מחירים צר‘, לכל הדעות.

בינתיים, בעוד תל אביב תקועה, העולם המשיך להתגלגל והמחירים בבורסות עלו. אין העניין כאן מדוע הם עלו, והאם זה מוצדק‘, וכו‘ — אלא בכך שמדובר בתופעה כללית (לא ממש כללעולמית, אבל בהחלט כזאת שהקיפה את כל המדינות המפותחות).

במקרה של הדוגמה הגרמנית, השפל נרשם מעט מתחת לרמת 6,000 נקודות במדד הדאקס (ביום 5.6) אבל כבר ב-24.9 הוא רשם שיא זמני, של 7,450, כלומר עליה של 25% — משמעותית יותר מהעליה המקבילה בתל אביב, אבל לפחות הייתה עליה מקבילה. לאחר מכן היה תיקון, שהסתיים באמצע נובמבר, אבל מאז המדד עולה שוב, ושלשום (יום ה‘ , 7.3), הוא נסגר ברמה הגבוהה ב-6.5% מהשיא של ספטמבר, כלומר עליה כוללת של 33% מאז יוני – בערך כפולה מהעליה של מדד תל אביב 25.

לסיכום: התופעה המוזרה הראשונה היא ששוק המניות בתל אביב התנתק לפני כחצי שנה משאר העולם.

עכשיו לתופעה השנייה, שהיא חדשה יותר אבל לא פחות מוזרה. מזה שבועות וחודשים – הדיוק אינו חשוב, מפני שהמגמה כה ברורה – הדולר האמריקני נמצא במגמת עליה. מגמה זו בולטת במיוחד כלפי הין והלישט, אבל היא קיימת גם מול האירו, וגם מול מטבעות שקודם שימשו כמקלט, כולל הדולרים האוסטרלי, הקנדי והסינגפורי.

 לא כל מטבע בעולם נחלש מול הדולר אבל, שוב, אם אנחנו מסתכלים על המגמות של השנים האחרונות, ניתן לראות שבסהכ השקל הישראלי היה חלק מהבלוק האירופאי, או האנטידולרהכללי כפי שכמה אנליסטים מכנים אותו. אלא שבשבועות האחרונים, הקשר הזה ניתק והשקל מפגין עצמה בלתירגילה ביחס לדולר – וכל שכן ביחס לין, ללישט, לאירו, וכו‘.

לסיכום: התופעה המוזרה השנייה היא ששוק המטח בתל אביב התנתק משאר העולם בחודשים האחרונים. גם תופעה זו, כמובן, דורשת הסבר.

ככלכלן, יש לי נטייה טבעית לחפש את ההסבר לתופעות בשווקים הפיננסיים בהתפתחויות ברמת המקרו של המשק, אבל גישה זו נראית במיוחד לאמושכת במקרה הזה. הרי מטבע חזק אמור לשקף תנאי מקרו חזקים, ואלו נעדרים אצלנו, בעוד שבורסה חלשה אמורה לשקף תנאי משק (וממילא מקרו) חלשים. אי אפשר שיתקיימו תנאים הפוכים בוזמנית.

בפועל, ההסבר של הבורסה היא העדר קונים, וההסבר של השקל הוא עודף קונים – אבל מה זה עוזר? מדוע לא קונים את המניות הישראליות אבל כן קונים את המטבע הישראלי? ומי הם אלה אשר לא קונים וכן קונים בהתאמה? ומהם המניעים שלהם?

ארבע קושיות בפסקה האחרונה – ולא צריכים לחכות עד ליל הסדר כדי לענות עליהן!

One Comment

  1. התשובה לשתי התופעות זהה:
    בנק ישראל מדפיס פחות כסף מאשר בנקים מרכזיים אחרים.
    פחות הדפסה = פחות ניפוח הבורסה = התחזקות השקל מול הדולר והיורו והין

    זה לא התחיל ב-2012 אבל כנראה מאז זה הפך להיות ברור שזה המצב, בעיקר לישראלים שחוזרים הביתה לשקל, בבחינת השקט לפני הסערה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *