עת לפחד

שלמה המלך היה אדם חכם מאוד, וגם עשיר מופלג. אבל כנראה שלא עסק בכבודו ובעצמו באיך להשקיע את ההון העצום שלו – אולי מפני שבזמנים ההם לא היתה בורסה ואפילו לא בנקים. אם הוא היה צריך לדבר עם פקידי הבנק או סוכני הביטוח או יועצי ההשקעות, היה כנראה מוסיף עוד שורה לרשימה המפורסמת שכתב ב’קהלת’ – עת ללדת ועת למות, וכו’ וכו’ – של זוג חלופות: עת להעז ועת לפחד.

כל מי שמנסה לשמור ולטפח את הכסף שחסך נתקל בצורך להחליט אם להעז ולנסות להצמיח רווחים גדולים מהכסף שלו, או לפחד ולהסתפק ברווח מועט אבל בטוח. אין ספק שהדבר תלוי במידה לא מעטה באופיו האישי של כל אדם. יש טיפוסים שאוהבים לקחת סיכונים ויש כאלה ששונאים סיכון ומתרחקים מכל דבר שנראה מסוכן. היום, אפילו הכלכלנים למדו שאופיים של אנשים והתנהגותם הם נושאים חשובים מאוד, ואי אפשר להניח – זה מה שכלכלנים אוהבים לעשות, ‘להניח’ – שכולם קרוצים מאותו חומר.

אבל יש גם עיתוי לכל דבר, ועל זה כתב שלמה בקהלת. יש נסיבות המתאימות לסוג פעולה אחת, אבל כאשר הנסיבות משתנות דרושה פעולה הפוכה לחלוטין – גם מאותו אדם עצמו. לכן גם המשקיע הנועז ביותר צריך להבין שיש מצבים בהם הדבר הראוי והרצוי לעשות הוא לפחד. לפחד יותר מלהפסיד כסף מאשר להעיז בנסיון להרוויח כסף.

לטוב או לרע, זהו המצב היום. אמנם נכון – היועצים המקצועיים לא יודו בכך, בוודאי לא בפה מלא ולרוב בכלל לא. הם תמיד מחפשים “מה לעשות עם הכסף’? אם כיוון א’ מיצה את עצמו, בוא ננסה כיוון ב’. אם לא הצלחת בזה, תנסה את זה. תמיד יש להם משהו חדש ומעניין להציע – ואולי טוב שכך. בסך הכל, רצוי שיהיו כיוונים, רעיונות ויוזמות. אבל זה נכון במצבים רגילים. לפעמים, הרעיון הכי טוב זה לא לעשות כלום.

כרגע יש עת כזאת. הדבר הרצוי ביותר הוא להימנע מלהתפתות לרעיונות חדשים בתחום ההשקעות, ובמקום זאת לשבת בשקט בפקדונות סולידיים, משעממים, שמהם לעולם לא ניתן יהיה ‘לעשות מכה’ – אבל שמהם גם לא ניתן יהיה ‘לקבל מכה’. פקדון צובר רק מעט ריבית, אבל תמיד מחזיר לך את כל הכסף ששמת, אם איזושהי תוספת.

גישה כזאת תגרום אכזבה ליועץ ההשקעות המקצועי – שמעוניין להפגין את הידע והיכולות שלו, וגם לכל אנשי המכירות של הבנקים וחברות הביטוח, שעניינם הוא למכור ‘מוצרים פיננסיים’, רצוי כמה שיותר משוכללים ולכן יקרים יותר. מול לקוח שמפגין הססנות, לא כל שכן פחד, הם עשויים לנקוט בטקטיקה של זלזול, בסגנון “למה אתה מפחד?” או, יותר גרוע, “מה אתה חושב, שאני הייתי מכניס אותך למשהו מסוכן?”

תגובות כאלה מעמידות את הלקוח במצב לא נוח, אפילו מביך. הראשונה מאשימה אותה בפחדנות – ואף אחד לא רוצה שיחשבו שהוא פחדן! השניה חמורה עוד יותר – היא מאשימה אותו במחשבה זדונית ביחס ליועץ, שהלה לא דואג ללקוח ולא שומר על האינטרסים שלו.

התשובות לתגובות הן פשוטות על הנייר, אבל לא כך קלות ליישום בשטח. על הלקוח להודות בפה מלא – “כן, אני מפחד. אני מפחד שאני אפסיד כסף ואני מעדיף לשמור על מה שישי לי במקום להיכנס לסיכון”. ואז,צריכים להיות מוכנים לשאלה הבאה, שתהיה בסגנון של “ממה אתה מפחד?” או החלופה החמורה יותר – “מה, אתה לא סומך עלי?”

כאן אנחנו מגיעים ללב הענין. מדוע אפילו הנועזים, הרגילים ללכת על הרפקתאות בזמנים רגילים, צריכים היום להצטרף למחנה המפחדים? מדוע, בעצם, אין לסמוך על היועצים ומנגנוני הניתוח המשומנים שלהם במצב הנוכחי.

ההסבר המלא הוא ארוך, מייגע ומאוד מורכב. אבל התשובה הקצרה היא קצרה ופשוטה. גם בארץ ובעיקר בעולם, גוברת תחושת אי-נוחות אצל יותר ויותר משועי עולם ההשקעות. גוברים הסימנים המעידים שתקופת השגשוג הארוך בבורסות מגיעה לקיצה. אולי זו אזעקת שווא ואולי הכל יסתדר. אבל אולי דווקא ההיפך יקרה, והחולשה הניכרת בשוק האמריקני תעמיק ותגרום לכל הכסף הרב שזרם לשאר העולם, כולל ישראל, לחזור הביתה. הרי בדיוק מהסיבה הזאת נפלה השקל בשבועות האחרונים….וממשיך לנפול.

כאשר גם המומחים הגדולים נבוכים וחוששים, מוצדק לפחד ולשבת בצד. לשמור על הכסף בפקדונות – אפשר גם פקדון בדולרים או ביורו, כדי שלא הכל יהיה בשקלים. אבל העיקר, לא לנסות להיות נועז בעיתוי הלא נכון. העת המתאים לתעוזה יחזור במוקדם או במאוחר. עכשיו הזמן לפחד – אבל לא לפחד מלהגיד “אני מפחד”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *