כהי”ג חוזר

הטוב, הרע והמכוער

כהי”ג חוזר

חלפו בדיוק ארבע שבועות מאז ה-19 לספטמבר 2014, כ”ד באלול תשע”ד. באותו יום שישי, רבים מהמדדים המובילים של שוקי המניות בעולם רשמו שיאים — חלקם (דוגמת הדאו ג’ונס) שיאים ‘היסטוריים’, כלומר של כל הזמנים, וחלקם (דוגמת הנאסדא”ק) שיאים של תקופת ההתאוששות האחרונה, שהתחילה במרס  2009.

אולם אותם שיאים לא עוררו התרגשות, מפני שבימים ההם — בחודש שעבר, בשנה היהודית הקודמת, בעידן בורסאי אחר — זה היה ענין שבשגרה שמדדי מניות ירשמו שיאים היסטוריים חדשים. כמעט מעשה שבכל יום. ולכן הנתונים צוינו, אבל מתוך הרגל וחובה, לא מתוך עניין מיוחד ותדהמה.

אף כותרת בשום כלי מדיה לא רשמה, באותו יום או למחרת, משהו בסגנון “הבורסות רושמות רמות שיא, שלא נראה אותן שוב לאורך שנים רבות — אם בכלל”. כותרת כזאת היתה נתפסת כמגוחכת — אבל באותה מידה היא היתה יכולה להופיע בכל יום בתקופה שהסתיימה ב-19 לספטמבר, מפני שכל שיא חדש של אותם ימים, שבועות וחודשים היה יכול לציין אותו ‘טופ’ שיעמוד למשך שנים ועשורים.

אבל היום, ארבע שבועות מאוחר יותר, ולאחר ירידה של 1,500 נקודות במדד הדאו וירידות בשיעורים גדולים הרבה יותר במדדים אחרים (דוגמת הדאקס הגרמני), אין ספק שהעולם השתנה. חלה תפנית, והיא איננה מתייחסת רק לבורסות, אלא לכלל המשק העולמי. ברקע יש גם הכרה גוברת בכך שכל המערך החברתי-כלכלי בעולם המפותח רועד ועלול להתמוטט.

אפשר לנתח מדוע התפנית והשינוי התרחשו דווקא עכשיו — למרות שדי לנו בעובדה ההיסטורית שספטמבר-אוקטובר היא כמעט תמיד התקופה בשנה שבה תפניות כאלה מתרחשות. אולם באותה מידה אפשר להוכיח שהמעבר הגורלי הזה התפרס על פני תקופה ארוכה יותר — די לזכור שמדד הראסל 2000, כמו גם מדדים רחבים אחרים הכוללים חברות קטנות יותר,  רשמו את שיאיהם ההיסטוריים בסוף יוני / תחילת יולי. סיומת של תקופת גאות נוטה להתפרס  על פני זמן ובדרך כלל אין לה ‘נקודת שיא’ אחת.

ככל הנראה ההיסטוריה תעדיף לרשום את ה-19 לספטמבר כנקודת השיא עם ה”א הידיעה, לפחות מטעמי נוחיות. עכשיו שומה על כולנו להתרגל לעובדה שתקופת הגאות האחרונה — אשר לדעת האסכולה שאני משתייך אליה היתה כמעט כולה גאות מדומה, מפוברקת ושקרית — חלפה מן העולם.

התחיל שוק דובים עולמי, שאנחנו נמצאים ממש בראשיתו, אבל זה רק הפן הבורסאי/פיננסי של מה שמתרחש ומתגבש. מה שחמור הרבה יותר הוא שעכשיו יתחזק ויתעצם לאין שיעור הזעזוע החברתי-פוליטי העולמי, אשר הלך וצבר תאוצה תוך כדי התקופה של גאות בורסאית מלאכותית.

אפשר לצטט רשימה ארוכה של מנתחים ופרשנים — שארית הפליטה של קהיליית הדובים, שהלכה ונכחדה במהלך הגאות הארוכה — כדי לבסס את הנ”ל, אבל אין לי זמן ואינני רואה בזה טעם. הדברים כה ברורים שמי שאינו רואה ואף חש את השינוי שחל, גם ואולי בעיקר בסנטימנט, יישאר חסין לכל נסיון שכנוע.

אולם לא אוכל שלא להתייחס למרטין וולף, הפרשן הבכיר של הפיננשל טיימס, אשר הוציא לאור ספר חדש שלגביו התראיין בכלכליסט (וגם, אני מניח, בעיתונים רבים אחרים — ראו ). קרוב לוודאי שכדאי לקרוא את הספר, אבל כרגע די לי בכך שגם וולף מוכן היום להודות שהתקוות שתלה במשך שנים ועשורים בתפיסת-עולם ניאו ליברלי התבדו, ושהוא מתנער או לפחות מסתייג מרבים מהרעיונות שהוא קידם בלהט בשנים עברו.

כמי שעבר אותו מהפך רעיוני-תפיסתי בעקבות המשבר של 2007-08, אין לי אלא לקדם אותו בברכה, ואולי להבליע את השאלה המתבקשת — מה לקח לך כל-כך הרבה זמן? אני מעז לומר שהתשובה מקופלת בתוך הכלל ש”איפה שאתה יושב זה איפה שאתה עומד”(ולהיפך)”. לכן גם עכשיו, לאיש במעמדו לקום ולומר טעיתי, נסחפתי, הוכשלתי והכשלתי אחרים, הוא דבר גדול מאוד ויש להכיר בכל ולהוקיר אותו בהתאם.

אבל מה שריתק אותי במיוחד היה הציטוט ממנו ש”המשבר הבא יעורר גל לאומנות ואלימות שלא ראינו מאז שנות ה-30″. זה התברר לי ב-2008, ומאז אני מטיף את המסר הזה — ואם וולף סוף-סוף קלט את זה ומצטרף למאבק ולמאמץ לעורר ולהציל מי ומה שניתן, מה טוב…

עכשיו, על רקע ההתפתחויות הפיננסיות, הכלכליות, החברתיות, הפוליטיות והגיאו-פוליטיות של החודשים האחרונים, ובפתח המשבר העולמי הבא, אני מרענן את הסיסמה ששימשה אותי היטב בשנים 2007-2009: כל הזמן יותר גרוע, ובקיצור ‘כהי”ג’.

זו לא נבואה, אלא סיכום של השנה ובוודאי של חצי השנה החולפת. הוא תיאור של המצב העכשווי — ואכן, הוא תסריט לגבי העתיד. בכל התחומים שציינתי, המצב הולך להיות כל הזמן יותר גרוע. לכמה זמן? לא ניתן לשער, אבל אם המשבר הזה יחלוף כבר ב-2016, זו תהיה הפתעה נעימה מאוד.

משמעות הדבר היא שמוטל על כל אחד — יחיד, משק בית, פירמה, מדינה — להיערך לקראת הבאות בצורה שונה לחלוטין, ובראש וראשונה לחדול מלהאמין, לחשוב ולדקלם שהמצב בסדר והעניינים תחת שליטה.

הפזמון הזה, לפיו הכל בסדר ותחת שליטה, הוא המנטרה המבטיחה שהמשבר יהיה ארוך יותר, אלים יותר ומקיף יותר — מפני שהוא זה שמשכנע את הציבור, לאט אך בביטחה, שהממסד השולט (בכל חברה, מדינה ובעולם) או שאיננו מבין מה שקורה אצל המוני העם, או שלא אכפת לו מהם. בשני המקרים, התוצאה היא קרע, זעזוע, מאבק — ולבסוף, שינוי רדיקלי במבנה החברתי ובתשתית הרעיונית/ מוסרית עליה הוא בנוי.

על כל זה, ובמיוחד על השאלה איך ניתן להיערך לקראת הבאות, יורחב הדיבור בעתיד. לעת עתה חשוב לציין כי הסתיימו החגים וגם נגמרה החגיגה. הגענו ל”אחרי החגים” ולפנינו חורף ארוך וקשה שבו — כפי שראינו בשבוע החולף — מזג האוויר ישתנה כל יום, ולפעמים מספר פעמים ביום, בעוצמה ובחריפות חריגות. שם המשחק מעכשיו הוא לשרוד כדי ליהנות מהאביב — שיבוא בסוף, מפני שגם לאחר חורף הקשה ביותר מגיע האביב.

One Comment

  1. הי,
    הפעם לא הצלחת לשכנע.
    קצת ניפנופי ידיים ופחות הערכות מבוססות.
    את הפוסט מהיום בנושא”לאן השקל” – אהבתי.
    ימים טובים ובשליטה,
    יאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *