הדולר תחת לחץ גובר: האינדקס רושם שפל חדש, אבל עליית היורו נבלמה; שונות גדולה בין המטבעות המובילים.

במהלך החיים הרגילים, ימי החג האלה כרוכים בפעילות ‘של כיף’ – משפחתית, חברתית, תרבותית, וכו’. מי שטורח לעקוב אחרי החדשות המקומיות חייב להגיע למסקנה שהבעיה המרכזית העומדת בפני הכלכלה הישראלית היא מחירי הדירות המזנקים ומה ניתן ויש לעשות בנידון. על כך מתקיים דיון עירני, שאינו מתאים לנימה הרגועה המאפיינת את תקופת החגים. מעבר לכך, הבורסה במגמת עליה, במקביל לרוב בורסות העולם, כך שלכאורה הכל בסדר….

אלא שביקום המקביל בו אני מבלה את שעות העבודה שלי, מתגברת מאוד תחושת המשבר סביב הדולר האמריקני – כזה המשקף משבר אמון גובר והולך במשק האמריקני כולו. אמנם התייחסתי לזה ביום ג’, בעקבות כתבת הבלהות של רוברט פיסק ב’אינדפנדנט’, אבל מאז המצב של הדולר החמיר מאוד – במיוחד היום. (מעניין שבשוק הנפט לא קרה כלום לאחר העליה של יום ג’, כלומר השוק ההוא ממשיך להפגין את העצבנות הרגילה שלו, ועולה או יורד בחדות כמעט כל יום.)

מסתבר שהמשבר בדולר מגיע לשיא, למרות שהוא איננו נושא מדובר במיוחד במיינסטריים מדיה. לעומת זאת, הבלוגוספרה הפיננסית רוחשת ומזמזמת ללא הרף. כל רואי השחורות, ובמיוחד כל חסידי הזהב (‘גולד-באגס’), עוסקים באינטנסיביות בקריסת הדולר העומדת בפתח, ו/או נסיקת מחיר הזהב המתחילה, לדעתם, עכשיו.

לא כולם מאמינים במשבר בדולר

היחיד מבין הדובים הבולטים שאיננו חלק מהחגיגה הזאת הוא רוברט פרכטר ואנשיו באליוט וויב אינטרנשיונל. הוא בשלו, ללא שינוי מהותי בעמדותיו: הדולר בתהליך של יצירת תחתית שממנה הוא יזנק. איזור התמיכה שהוא סימן במשך תקופה ארוכה, של 76.90-75.83 במדד המשוקלל של הדולר, נשחק בהדרגה בשבועות האחרונים, והיום הדולר נפל אל מתחת לתחתית טווח מחירים  זה והגיע לכ-75.75 – אבל מיד לאחר מכן התאושש ועלה בחזרה ונסגר בניו יורק סביב 75.90.

לא פחות חשוב, לפחות אליבא דפרכטר ושות’, היא העובדה שהיורו לא קבע שיא חדש מול הדולר, למרות שהיום הוא טיפס אל מעבר ל-1.48 מול הדולר – אבל נסוג מרמה זו ונסגר אמש מתחת ל-1.48, ובמסחר באסיה נסוג עוד יותר, אל מתחת ל-1.475. מבחינה טכנית, יש בכך ‘חוסר/העדר אישור’ ((non-confirmation בין שני האינדיקטורים האלה, שאמורים להתקדם בצוותא.

ניתן לסכם את הדעות העיקריות כדלהלן:

1. מבחינת מרבית האנליסטים, הדולר במצב רע והנטיה למכור אותו גבוהה מאוד. מאידך, יש מודעות לכך שההגנה על הדולר מתחזקת:

• ברננקי מתחיל לדבר בצורה ברורה יותר על נכונות הפד לבצע תוכנית נסיגה מההרחבה המוניטארית המסיבית. הוא לא אומר מתי זה יקרה, אבל הוא מדגיש את נחישות הפד לא לאפשר למצב אינפלציוני להתפתח, וזה תורם להרגעת השוק.
• שר האוצר גייטנר ופקידים אחרים נדרשים לאשר את חשיבות ‘הדולר החזק’. אמנם לא מייחסים חשיבות לדיבורים כאלה, אבל אם הם לא היו נאמרים, היה בכך אות שלילי ביותר לדולר.
• חשוב יותר, הנגיד האירופי טרישה, וגם אחרים באירופה, מתחילים להביע חוסר נחת מופגן מרמתו הגבוהה של היורו, ואין ספק שהאירופים אינם יכולים לסבול עליה ממושכת ביורו, לאור הישענותם (ובמיוחד זו של גרמניה) על ייצוא כמנוע צמיחה.

2. מבחינת חסידי הזהב, העליה בזהב לרמות שיא של מעבר ל-1050 דולר לאונקיה היא האות הראשון למה שצפוי: אובדן אמון עולמי בדולר, וממילא בכל המטבעות המבוססים על הבטחת ממשלות (“fiat currencies”). לשיטתם, צפויה בהלה נוראה ומעבר מסיבי לזהב ולנכסים אחרים שיכולים להגן על ערך הכסף (אם יש כאלה…). מחיר הזהב יעלה ל-2,000, או 3,000, או 5,000 או כל מספר אחר – כיד הדמיון הטובה על כל מנתח.

3. לדעת פרכטר, ועוד קומץ קטן מאוד של אנליסטים משיטת אליוט וויב, ו/או כאלה המתייחסים למדדי סנטימנט כאינדיקטור קריטי של תפנית קרבה, הצפי הוא בדיוק הפוך. הסנטימנט האנטי-דולרי הגיע מזמן לרמות קיצוניות, ולכן אין ספק שהתחתית בדולר קרובה מאוד, ממנה הוא יעלה למשך תקופה ממוכת (לפחות שנה, אולי כמה שנים). כנ”ל לגבי זהב – אבל הפוך. הסנטימנט הפרו-זהב הוא ברמות קיצוניות, ואם היה סיכוי להתפרצות מחירים מהסוג המדובר, זה היה צריך לקרות כבר. בפועל, הזהב מתנהג כמו מטבע לא-דולרי מהמנין, ותו לא. הוא צפוי לרדת בחוזקה כאשר התפנית בדולר תתרחש, וירידה זו צפויה להגיע לפחות לרמת 750-800, ואולי גם אל מתחת ל-700, ואפילו להתקרב ל-600.

כל השווקים קשורים ביחד

כשלעצמי, אינני מסוגל להשתכנע מכל הטיעונים של ה’גולד-באגס’, ואני נוטה להסכים עם פרכטר ושות’. בשוק המט”ח, אנו צפויים לראות גיבוש חזית אחידה של ממשלות רבות במטרה לבלום את ירידת הדולר – דבר שבהחלט ניתן להשיג, בתנאי שברננקי לא ייכנע לתכתיבי הממשל להרחיב עוד בצד המוניטארי (ואי אפשר לומר שעמידתו האיתנה מובטחת). לכולם יש אינטרס מובהק למנוע משבר אמון כולל, ולכן סביר שהם יצליחו במשימה. ממילא, מחיר הזהב יירד.

כמובן שמהלך זה כרוך במהלך יותר רחב, של צמצום ההרחבה המוניטארית בארה”ב ובמדינות אחרות. זה יחסל את הטירוף הבורסאי של החודשים האחרונים ויעביר את הבורסות לירידות חדות. השאלה היא מה יקרה למחירי האג”ח לטווח ארוך בתסריט זה. ככל הנראה, הם יירדו והתשואות יעלו, לרמות שיפגעו בצמיחה, אבל לא לרמות שיאותתו על אינפלציה – מפני שלא תהיה אינפלציה בתסריט זה.

בהקשר זה, חשוב לציין שמחירי האג”ח בארה”ב אכן ביצעו תפנית חדה בימים חמישי ושישי, לאחר תוצאות מאכזבות למכירת אג”ח חדש ל-30 שנה. מסתבר שבכך הסתיימה מגמת העליה באג”ח של התקופה האחרונה, שהביאה את התשואה על אג”ח ממשלתי ל-30 שנה אל מתחת לרמת 4% בשבוע החולף. נראה איך תתפתח מגמת הירידה במחירים והעליה בתשואות.

אין ספק ששוק האג”ח חשוב יותר משוק המניות, אבל בינתיים, מחירי המניות ממשיכות לעלות, למרות שהן לא קבעו רמות שיא חדשות – ולכן רמות השיא של ספטמבר מהוות את היעד הראשון לגל העליות הנוכחית. אם המדדים לא יצליחו לעבור רמות אלה, נדע שהמגמה הראשית התחלפה. אם הן כן יעברו אותן, למגמת העליות בשוק זה יש עוד רגליים והיא יכולה להמשיך עוד כמה שבועות.

בינתיים, נוסיף שהסיבה שהמדד המשוקלל של הדולר הגיע לשיא, בעוד שהיורו לא רשם שיא חדש היא שכמה מטבעות אחרים במדד קפצו בשיעורים ניכרים. בפועל מדובר ביין היפני, שהגיע ביום חמישי לרמה של קרוב ל-88 יין לדולר, והדולר האוסטרלי, שזינק בעיקבות העלאת הריבית על ידי הבנק המרכזי האוסטרלי (ה(RBA- וגם נתוני מקרו חיוביים. כתוצאה, האוסטרלי חצה את רף ה-90 סנט אמריקני לדולר אוסטרלי, עליה של למעלה מ- 4% במהלך השבוע. גם הדולר הקנדי, שאינו כלול במדד, עלה לרמות גבוהות ביותר השבוע, של פחות מ-1.05 קנדי לדולר אמריקני.

לעומת זאת, השטרלינג ממשיך לפגר. אמנם הוא הצליח לעלות די בחדות בימים רביעי וחמישי, ואף הגיע לרמה של 1.61 דולר לליש”ט, אבל כאשר הדולר התחיל להתחזק הוא ירד בחדות גדולה יותר מכל מטבע אחר, וסיים את השבוע מתחת ל-1.59. בכל הוא ממשיך להפגין חולשה כללית, ומחירו מול היורו והיין יורד בהתאם.

מילה על השקל

לבסוף, מן ההכרח להתייחס לשקל הישראלי. כל המשבר והתהפוכות בשוק המט”ח הגולבלי שתוארו לעיל פסחו לחלוטין על השקל. הוא נע אמנם עם כלל השוק ביחס לדולר, אבל בעוצמה נמוכה למדי. כשהיה צורך, בנק ישראל חזר והתערב ומנע בכך עליה של השקל מעל לרמת 3.72 מול הדולר. אבל בסך הכל נראה ששוק השקל-דולר נרגע, הספקולנטים הזרים נסוגו לפחות באופן חלקי, ולבנק ישראל אין בעיה לשלוט על השוק כפי רצונו. בהעדר משבר דולרי עולמי בקנה מידה עצום, מצב זה צפוי להימשך.