ההיערכות לקראת השלב הבא של המשבר הגדול

כלכלת העולם ביצעה ריבאונד מרשים מהקריסה שהתרחשה רק לפני כשנה. אולם בחינה אובייקטיבית של המצב מצביעה על טיפול בסימפטומים של המשבר ולא בשורשיו. לכן מסתבר שבפנינו שלב נוסף של המשבר הגדול, הצפוי להיות גרוע לפחות כמו קודמו ב-2007/08, ואולי אף גרוע יותר. אלא שניתן להיערך לקראתו – והפעם אין סיבה שלא לעשות זאת.

אין לך דבר יותר טבעי מאשר הרצון להאמין שהמשבר הכלכלי הגדול חלף, או לפחות “שהרע ביותר מאחורינו”, כפי שטוענת הקלישאה האופנתית. כל אחד, גם אם אין לו יומרות לידע מעמיק בתחום הכלכלה, מבין באופן אינסטינקטיבי שזה התסריט הרצוי, עבורו ועבור כל העולם.

הדברים חדים אף יותר אצל כל מי שעובד במערכת הפיננסית – בנקים, ברוקרים, ביטוח, וכו’. שם תופסים, בין בצורה מודעת ובין אם בתת-המודע האישי והקולקטיבי, שהתגשמות התסריט האלטרנטיבי – כלומר, חזרתו של המשבר לסיבוב הופעות נוסף — תהווה אסון עבור הענף, ששיגבה מחיר כבד ביותר מהמוסדות הפעילים בו.

בין שתי החלופות, של התאוששות מחד ושל נסיגה מאידך, קיימת גם האפשרות של דריכה במקום ו/או של תהליך שיפור ארוך ואיטי. בפועל, גם אם העתיד הקרוב יתפתח על שביל הביניים, הוא עדיין טומן בחובו תקופה קשה לשווקים הפיננסיים, מפני שרמות המחירים בהם כבר משקפים אמונה בהתאוששות מהירה ועקבית.

לכן, לאור עוצמת העליות שנרשמו ברוב השווקים במהלך חצי שנה של ריבאונד חזק, הסבירות הגבוהה בהרבה היא לירידות בטווח הקצר, והסבירות הנמוכה היא להמשך עליות, לא כל שכן עליות משמעותיות. יחד עם זה, קיימת סבירות, גם היא נמוכה, למפולת גדולה נוספת.

כלומר, ראיה מפוכחת ואובייקטיבית של המציאות מחייבת יציאה ממניות, ולמעשה מנכסים מסוכנים מכל הסוגים. אם לא די בהסתברויות הנ”ל, מצטרפת אליהן העובדה הידועה, שהוכחה באין-ספור מחקרים בכל העולם, האומרת שרובם המכריע של בני האדם מעדיפים להימנע מהפסד אפשרי, גם אם כתוצאה מכך הם מוותרים על הסיכוי לרווח גדול – ואפילו גדול יותר מההפסד האפשרי.

המחקרים קובעים כי בני אדם חושבים ומתנהגים בצורה אסימטרית בכל הנוגע לסיכון/ סיכוי. אם זה היה נכון בעבר, זה לבטח יותר נכון היום, אחרי החוויות הקשות של 2007/08.

לאור כל זאת, אין לי כל היסוס לחזור על קריאתי מיולי-אוגוסט 2007, שהתפרסמה ב- Ynet: לצאת משוק המניות, מאגרות חוב קונצרניות (וגם של מדינות מתעוררות), ובכלל להיערך לשהות ממושכת בבונקר הפיננסי.

הפעם, ברצוני להוסיף נדבך להיערכות, והוא להעדיף באופן מובהק דולרים על פני שקלים. בניגוד לדעה הרווחת אצל המנתחים הזרים, ואצל רבים מהמקומיים, אני סבור שהשקל במחיר גבוה מדי, והוא חייב לרדת. אני גם סבור, כפי שכתבתי כאן מספר פעמים בשבועות האחרונים, שבזירה הגלובלית הדולר יוצר לעצמו בסיס סביב הרמות הנוכחיות שלו, ומשם הוא צפוי לרשום עלייה ממושכת ומשמעותית.

להציל את כל הנכסים, במידת האפשר

אולם הפעם, בשונה מלפני שנתיים, אני מציע להרחיב מאוד את היקף מבצע הפינוי הפיננסי והמעבר למקלטים בטוחים. בעוד שאז התייחסתי לנכסים נזילים, כגון אחזקות ישירות במניות ואג”ח, כמו גם קרנות נאמנות ותעודות סל – וכמובן לפקדונות בנקאיים למיניהם – הפעם אני מציע, ובעצם מפציר, להרחיב את היריעה לכל הנכסים הפיננסיים, כולל קרנות השתלמות, קופות גמל, קרנות פנסיה ותוכניות ביטוח מנהלים.

מדוע לא התייחסתי אל אלה אז? להגנתי, אטען כי –

א)      אני מודה שזו היתה טעות, ויותר מכך

ב)      הייתי נאיבי ולא קלטתי עד כמה מנהלי הנכסים הסולידיים השתוללו בתחומי המניות והאג”ח הקונצרניות. הבנתי שהמצב רע, אבל לא הבנתי עד כמה.

ג)        היינו כולנו חסרי נסיון באשר למפולות עולמיות הסוחפות את כל סוגי הנכסים. במילים אחרות, ב-2007, התיאוריות הבסיסיות לגבי פיזור סיכונים ובניית תיק מבוזר עדיין עמדו על תילן, וגם פסימיסט מושבע כמוני התייחס אליהן ברצינות. היום, לאחר שהתיאוריות הושמדו ברבעון האחרון של 2008, אין צורך, וגם אסור, לבסס עליהן בניית תיק למצב חירום/ מפולת.

ד)      בתחום הפרקטי, חל מהפך מרחיק לכת. נניח שכן החלטת כבר ב-2007 ‘להתבנקר’, כפי שאני קורא לזה, עם כל נכסיך הפיננסיים. מה יכולת לעשות בפועל? בקרנות פנסיה ובביטוח חיים האופציות היו מוגבלות ביותר, מפני שרפורמת הניידות טרם הונהגה. וגם איפה שיכולת לעבור מקופה או קרן למשניה, כגון בקרנות השתלמות, לא היו בנמצא הרבה קופות וקרנות מסלוליות. אני ביצעתי שתי העברות מוצלחות של קרן ההשתלמות שלי במהלך 2008, אבל גם אז, ובוודאי ב-2007, רוב היועצים לא הכירו את המושג של ניידות ולא ידעו איך היא מתבצעת הלכה למעשה – כל שכן שציבור המשקיעים-מן-השורה לא הכיר באפשרות זו.

היום, כל הטיעונים, המענות וההתנצלויות אינם תופסים. למדנו, רובנו על בשרנו, שבמקרה של ‘צונאמי פיננסי’ השוטף את הכל, גם קופות וקרנות האמורות להיות סולידיות ובטוחות, יכולות לספוג הפסדים של 20-30% משוויין, כולל הרווחים שנצברו על פני שנים רבות. לעומת זאת, רפורמת הניידות נחקקה וגם נוצרו קופות וקרנות רב-מסלוליות – לא הרבה, אבל הן קיימות וניתן לנצל את קיומן.

לכן היום ניתן להעביר את כמעט כל הנכסים הפיננסיים, החל מתיק ניירות הערך האישי ועד לקרן הפנסיה, לעבר מבנה אחזקות המיועד לשמר על ערכם, לפחות הנומינלי ואולי גם הריאלי. בהקשר זה, מי שמאמין באיום האינפלציוני צפוי להעדיף השקעות צמודות-מדד, למרות שמחיריהן כבר עלו. כשלעצמי, אני שייך לאסכולה הדפלציונית, לכן אין לי ענין בנכסים צמודים ובמקומם אני מעדיף השקעות שקליות לא-צמודות, ובתנאי שיהיו ממשלתיות ולטווח קצר. אבל עדיפות גם על אלה, לדעתי, הן השקעות דולריות – גם כאן תוך דגש על היותן נזילות ובמידת האפשר, ממשלתיות.

כדאי להדגיש שרוב היועצים ואנשי השיווק צפויים להתנגד לכל הנ”ל ולהמליץ לא ללכת בכיוון המתואר – ואז להערים קשיים ביורוקרטיים על מי שמתעקש. מאחר ואני לא יועץ מוסמך אלא רק מנתח, העצה היחידה שאני יכול להציע למשקיע ולחוסך החרד לגורל כספו היא להשתמש במבחן פשוט: תשאל, בנימוס, את היועץ/ משווק/ פקיד מה הוא והחברה אותה הוא מייצג המליצו ללקוחותיהם ביולי-אוגוסט 2007, ואחרי שהם נכשלו במבחן הראשון, תשאל אותם מה הם המליצו ביולי-אוגוסט-תחילת ספטמבר 2008. לבסוף, תשאל אותם מה הם המליצו/ ממליצים ביולי-אוגוסט-תחילת ספטמבר 2009.

תרגיל זה צפוי לרכך את התנגדותם ולפחות לאפשר לך לבצע דרכם את הפעולות הרצויות לך, והדרושות כדי למנוע סבב נוסף של הפסדים גדולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *