“במרכזה של סופת הוריקן נמצא בדרך כלל תחום מצומצם שקוטרו ק”מ אחדים ונושבת בו רוח קלה”. כך מגדיר האנציקלופדיה של YNET את המונח ‘עין הסערה’. מה שנכון לגבי הוריקנים בטבע נכון גם לגבי הוריקנים מעשה ידי אדם, כגון זה המשתולל במערכת הפיננסית העולמית מאז יוני. השבוע היינו בעין הסערה, ואכן נשבה בה רוח קלה.
פסק הזמן הזה נרכש במאמץ רב ובהשקעה רבה, על ידי הבנקים המרכזיים בעולם. אלה הזרימו לשווקים סכומים גדולים של כסף. הבנק המרכזי האמריקני הגדיל לעשות ביום שישי שעבר, כאשר הודיע על הורדת שיעור ריבית הנכיון בחצי אחוז. צעדים אלה כוונו בראש וראשונה לאפשר לשווקים לתפקד בצורה תקינה לאחר שהם נתפסו לפניקה כה גדולה עד ששווקים מרכזיים – כגון השוק של הלוואות בין בנקים לבין עצמם – נשתתקו לגמרי. מטרה זו הושגה, והשווקים חזרו לתפקד.
מטרה משנית מבחינת דחיפותה, אבל לא מבחינת חשיבותה, הייתה לשדר מסר של מעורבות ואפילו אכפתיות. המערכת הפיננסית התרגלה לכך במשך 20 השנים האחרונות, שבכל פעם שיש משבר, הבנקים המרכזיים מצילים את המצב על ידי הורדת הריבית, כלומר הוזלת מחיר הכסף. הצעדים שננקטו על ידי הבנקים המרכזיים, במיוחד זה של ארה”ב, הבהירו כי הם מודעים למה שקורה ומודאגים לגביו. אמנם הם לא מרגישים צורך עדיין להוריד את הריבית, אבל הם פועלים בשלב ראשון כדי לספק נזילות – מעין עזרה ראשונה לשווקים החבולים. יחד עם זאת, הם עומדים הכן לעשות יותר, במידה ויתברר שהסערה לא תירגע ו/או שנזקיה יהיו חמורים יותר מששיערו תחילה. גם מטרה פסיכולוגית זו הושגה, ובזכותה הגענו לימים של רגיעה יחסית.
כפי שציפינו בטור הקודם, די היה בסימנים ראשוניים של רגיעה כדי לעורר לחיים את מקהלת המשווקים. מכל עבר הושמעו הערכות על הזדמנויות לרכוש נכסים שאיכותם אמורה להיות טובה אך שמחיריהם נלחצו – שלא בצדק, לטענת המשווקים – במסגרת פניקת המכירות. המסר המשותף לכל המשווקים העליזים היה שנקרה לפנינו הזדמנות העלולה לחלוף בקרוב, וממילא יש להזדרז ולתפוס את ה’מציאות’ בעוד מועד.
תפקידם של משווקים הוא ליצור ענין במרכולתם, בכל האמצעים העומדים לרשותם. כלל ברזל בתחום הזה הוא שהתנאים תמיד מהווים הזדמנויות לקנות: המחירים ירדו? תקפוץ על המציאות לפני שיהיה מאוחר! המחירים עלו? קנה מהר לפני שיעלו עוד! המחירים יציבים? זה הזמן לקנות, כל עוד אפשר להשיג סחורה במחיר ‘סביר’! המשווקים עושים את מלאכתם נאמנה — אבל מבחינת הצרכנים המשקיעים, השאלה הקריטית היא – האם אכן נוצרה עכשיו הזדמנות לקנות?
לכאורה, התשובה לכך תלויה בשאלה הבסיסית יותר: ‘מה יהיה עכשיו? לאן פני השוק?’. אבל זה לא נכון – מה לעשות עכשיו לא תלוי במה יהיה בסוף. בכל מקרה לא נוצרה הזדמנות נאותה לקנות. בעין הסערה, יש פסק זמן לפני שהסערה חוזרת ולכן ההזדמנות שנוצרה היא, לכל היותר, להיערך להמשך הסערה. רק כאשר יגיע אותו המשך, ניתן יהיה לדעת למה לצפות אחרי הסערה תחלוף לגמרי. בינתיים, אין צורך לקנות כלום. שום מציאה לא תברח ושום הזדמנות לא תחלוף.
מדוע מסקנה זו נכונה בלי קשר למה שיהיה בסוף? כדי לענות על זה, יש לציין קודם כי למרות המספר העצום של ניתוחים ופרשנויות סביב המשבר, בסופו של יום קיימות רק שתי תפיסות בסיסיות לגביו. הראשונה, נקרא לה האופטימית, גורסת שסערה זו, כמו קודמיה בשנה זו, בשנה שעברה ולאורך שנים רבות, תחלוף די מהר. היא תשאיר אחריה נזק וקורבנות, אבל לא חורבן או הרס בלתי ניתן לתיקון. בפועל, מצדדי גישה זו משליכים את יהבם על הבנקים המרכזיים, שיעשו את שעשו במקרים קודמים וינקטו בכל הצעדים הדרושים כדי למנוע מפולת ומיתון קשה.
הפיסה השנייה, הפסימית, חוששת שסערה זו היא הסערה הגדולה והנוראה, ממנה כולם חוששים כל הזמן. זו שתזרע הרס עצום ותמוטט מערכות שלמות. נזקיה יהיו בהיקף שלא ניתן לתקן תוך זמן קצר, אלא רק על פני שנים. הקיצוניים במחנה זה טוענים כי גם אם הבנקים המרכזיים ינסו להשיק את מבצע ההצלה הרגיל שלהם, הם ייכשלו הפעם.
ברגע זה, אין אדם בכל העולם שיודע מי מבין התפיסות האלה תתברר כנכונה. אבל כמעט כולם, בשני הצדדים, מניחים שהתשובה תתברר רק לאחר שהסערה תתחדש. כמו בהוריקן טבעי, עוצמת הסערה הפיננסית יכולה להתעצם או להיחלש במהלך התפתחותה. לכן הסיבוב הבא עשוי להיות פחות חמור מהסיבוב הקודם, אך עלול להיות יותר חמור. במקרה השני, ואולי אפילו במקרה הראשון, יפעלו הבנקים המרכזיים ויורידו הריבית – ואז יהיה המבחן הגדול.
אם הסערה תיחלש מאליה, או שהעמידה האיתנה של הבנקים המרכזיים תיבלום את התפתחותה ההרסנית, אז – ורק אז – תיווצר ההזדמנות להיכנס חזרה לנכסים מסוכנים, כל אחד לפי טעמו והנכונות שלו להסתכן. בינתיים, אין סיבה טובה לא להמשיך לשבת בצד, בנכסים סופר-סולידיים כגון מק”מ או פקדונות בנקאיים, ולעקוב בהשתאות אחר התפתחות אחד המשברים הפיננסיים הגדולים והמרתקים ביותר בהיסטוריה המודרנית.