איפה 1931 ואיפה אנחנו

הכותרת נשענת, כמובן, על השאלה האלמוותי של הגשש החיוור – ‘איפה 1948 ואיפה אנחנו?’  אבל היא מתייחסת לדיון האינטנסיבי המתנהל מסביב לעולם על מידת ההקבלה הקיימת בין המשבר הנוכחי לבין משבר שנות השלושים (כלומר ה-Great Depression, ובקיצור –(GD.  

מקום מצויין לעקוב אחרי הדיון הוא בבלוג www.voxeu.org, המרכז בתוכו רבים מבין הכלכלנים הבולטים משני צידי האוקיאנוס האטלנטי, עם יתרון ברור לאירופים – ולכן מאפשר ראיה של המצב שהיא הרבה פחות מוטת-ארה”ב  (לשם שינוי, ובניגוד למרבית האתרים האמריקנים, גם האקדמאיים). 

דוגמא טובה, הן לסוג התוכן והן לרמת הדיון באתר, היא סקירה מאת בארי אייכנגרין וקווין או’רורק, שהתפרסמה שם לפני כמעט חודש, אבל עדיין שווה קריאה. נקודת המוצא של המחברים – שניהם ידועי-שם בתחום ההיסטוריה הכלכלית (בתחומים נוספים…) היא שמרבית הניתוח האמריקני של עוצמת המשבר, ובתוכו ההשוואה בין ה-GD למצב הנוכחי, מעוות מפני שהוא מתמקד בארה”ב. כדי לתקן עיוות זה, מציגים המחברים תמונה כלל-עולמית (כלומר, הכוללת את מרבית הכלכלות הגדולות בעולם) בתחומים מרכזיים, כגון התפתחות הייצור התעשייתי, הסחר העולמי, שיעורי הריבית ורמות המדדים בבורסות המובילים. 

המסקנות שלהם הן חדות וניתנות לתמצות בקלות: 

הבשורות הרעות הן שלפי כל המדדים להם התייחסו, המשבר הנוכחי הוא חמור לפחות כמו המשבר דאז, וברוב הפרמטרים הוא יותר חמור ממנו – זאת על בסיס השוואת התפתחות המשבר על צירי זמן מקבילים, החל מנקודת השיא של הגאות שקדמה למשבר (1929 או 1930 ו-2007 או 2008 בהתאמה). לכן הם חולקים על אותם מנתחים, כגון פול קרוגמן, המתנחמים בכך שהמשבר הנוכחי נראה בינתיים פחות חמור מקודמו – מסקנה הנגזרת מסקירת המשבר מזווית ראיה אמריקנית מצומצמת, שיוצרת הערכת-חסר באשר לעוצמתה. 

מאידך, הבשורה הטובה היא שבניתוח של אייכנגרין ואו’רורק היא שתגובת קובעי המדיניות במשבר הנוכחי היא עוצמתית הרבה יותר מאשר זו של מקביליהם בשנות השלושים. מזה נובעת המסקנה האופטמית של המחברים, שאם ניתן בכלל להקהות את עוצמתו של המשבר על ידי צעדי מדיניות נמרצים, הרי שהפעם התוצאה הסופית – כלומר, אורכו ועומקו של השפל – צפויה להיות משופרת לעומת שנות השלושים. 

לזה הגיב קרוגמן עצמו בבלוג שלו http://krugman.blogs.nytimes.com/ / עוד ב-11 באפריל, שלאור הניתוח שלהם, כל מה שעומד בינינו היום לבין חזרה של ה-GD בכל חומרתו הוא הידע שהופק מהקטסטרופה ההיא והיכולת והנחישות שלנו לנצל אותו ידע כדי למנוע אותה חזרה.  

אוסיף שתי הערות לגבי דיון זה: ראשית, כפי שקרוגמן עצמו מדגים היטב, קיימים חלוקי דעות רבים ועמוקים לגבי אותו מטען ידע שאמור להיות מופק מה-GD. קיימות אסכולות מנוגדות לגמרי באשר לגורמים של המשבר דאז, וכן אלו מבין צעדי המדיניות שננקטו אז הועילו (או הזיקו), וממילא על מה לשים את הדגש עכשיו – אם בכלל ניתן להשוות את שני המשברים, על גורמיהם ומאפייניהם. 

שנית, קיימת אסכולה (ימנית/ שוק חופשי/ ‘אסכולה אוסטרית’) הטוענת שאי-האיזונים במערכת העולמית (הפיננסית והריאלית) ובמיוחד כמויות החוב והמינוף שהצברו בשנות הגיאות, הפכו כה גדולים עד שלא ניתן להימנע מגל דפלציוני הרסני – וכל נסיון למנוע זאת יגרום יותר נזק מתועלת.  

והערה אחת מעבר לדיון זה הנוגעת לדיון הרחב יותר: קריאה באתר הנ”ל ובלוגים אחרים – ובמיוחד בדו”חות האחרונים של קרן המטבע (ה – World Economic Outlook, שפורסם בחודש שעבר) – מבליטה שבתוך המשבר היתה קיימת גם שונות עצומה בין מדינות, לגבי מידת הסבל ואורך המיתון. פן זה בוודאי יהיה נכון גם במשבר הנוכחי, ולו מפני שמדינות שונות מפעילות מגוון רחב של צעדי מדיניות כתגובה, שלא לדבר על השונות במצבן של כל אחת עם פרוץ המשבר. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *